אלמקיס נ' די וי אס שירותי לווין בע"מ

פסק דין

בפניי תביעת התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויים בסך 20,000 ₪ בגין הנזקים ועוגמת הנפש שנגרמו לו עקב ההליכים שהנתבעת נקטה כנגדו בלשכת ההוצל"פ לגביית חוב שלטענת הנתבעת התובע היה חייב לה.

הנתבעת הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף, אך באתו שלב, נמנעתי מלהיעתר לבקשה והוריתי על קיום דיון במעמד שני הצדדים לצורך הבהרת ההליכים שננקטו ולצורך בירור תנאי ההסדר אליו הגיעו הצדדים במסגרת הליכי ההוצל"פ.

תחילתה של פרשת התביעה בחוב שהתובע היה חייב לנתבעת בגין אספקת שירותי טליוויזיה רב ערוציים באמצעות הלווין לתובע. התובע נמנה על לקוחות הנתבעת עוד משנת 2002. על פי חוזה ההתקשרות שנערך בין הצדדים, התובע היה מחוייב להמשיך את המנוי אצל הנתבעת למשך שנתיים. לאחר מכן, ולטענת הנתבעת, הצדדים חידשו את חוזה ההתקשרות ביניהם מידי שנה כשחוזה ההתקשרו האחרון נערך ביום 10.07.07. תקופת ההתקשרות האחרונה הייתה לשנה. בחודש ינואר 2008 התובע הפסיק לשלם את חובו לנתבעת. בחודש פברואר התובע דאג לסלק את חובו לנתבעת. בחודש מרץ 2008, בטרם סיום שנת ההתחייבות, התובע ביקש לסיים את התקשרותו עם הנתבעת. ביום 19.03.08 הוסרו שירותי הצפייה במנוי ומועד לאיסוף ציוד הקצה נקבע ליום 08.04.08. חשבונו של התובע חוייב בגין דמי הצפייה בחודש מרץ 2008 עד הסרת השירות, וכן בדמי יציאה ובסה"כ, חשבונו של התובע אצל הנתבעת חוייב בסך של 531.78 ₪. לטענת הנתבעת, התובע אף סירב להשיב את הציוד וחשבונו חוייב בסך של 3,000 ₪. פניות הנתבעת לתובע להסדיר את חובו לא צלחו. לתובע נשלחה התראה על ידי עורך דין מטעם הנתבעת, התראה שלא נענתה אף היא. ביום 22.10.09 הנתבעת פתחה בהליכי הוצל"פ כנגד התובע. תביעת התובעת הוגשה בהתאם להוראת סעיף 81 א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, והתבררה במסגרת תיק הוצל"פ מס' 17-20299-09-7 בלשכת הוצל"פ בכפר סבא.

בעקבות פתיחת ההליכים בלשכת ההוצל"פ, התובע הגיע להסכמות שלהלן מול הנתבעת: תמורת השבת ציוד הקצה, יזוכה חשבונו של התובע בסך של 3,000 ₪. הסכמה זו התבצעה ביום 02.02.10 מועד בו התובע הגיע אל משרדי הנתבעת, השיב את הציוד וחשבונו זוכה בסך 3,000 ₪. זאת ועוד, ביום 27.4.10 התובע הגיע להסדר עם הנתבעת, לפיו, ישולם סך של 1,980 ₪, סכום המורכב מיתרת הקרן בסך 851 ₪ ובצירוף 1,129 ₪ בגין הוצאות הנתבעת שנגרמו לה עקב נקיטת הליכי ההוצל"פ. תמורת תשלום זה, סולק חוב התובע.

בדיון בפניי, התובע חזר על טיעוניו כנגד החוב עצמו. טענות אלו דינן היה להתברר במסגרת תיק ההוצל"פ שנפתח נגד התובע. היה על התובע להגיש התנגדותו לגביית החוב ולהעלות טיעוניו כנגד החוב במסגרת אותם הליכים. התובע לא עשה כן, ואין לו להלין אלא על עצמו.

לא זו אף זו: התובע הגיע להסדר עם הנתבעת לסילוק החוב. הסדר זה מחייב אותו. לטענת התובע, הוא התייעץ עם עו"ד שהמליץ לו לשלם את הסכום המוצע על פי ההסדר, ולאחר מכן לתובע את הנתבעת. התובע פעל בהתאם להמלצה זו. אלא מאי? התובע לא טען, כי זה מה שסוכם בינו לבין הנתבעת, ומכל מקום, התובע לא הוכיח כי ההסדר היה כפוף לשמירה על זכותו לתבוע את הנתבעת בגין הנזקים הנטענים על ידיו ושלטענתו נגרמו לו עקב נקיטת ההליכים בההוצל"פ. מכאן, ברי כי סיום ההליכים בהוצל"פ וההסדר אליו הגיעו הצדדים במגרת אותם הליכים, הביא לסיום כלל הטענות בין הצדדים, לרבות טענותיו של התובע כנגד החוב עצמו.

אשר על כן, דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

בנסיבות, אין צו להוצאות כלשהן.

ניתן היום, כ"א טבת תשע"א, 28 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: